גמרא
פירוש
אשְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה חַיָּיבִין הוּזְּקוּ זֶה בָּזֶה פְּטוּרִין טַעְמָא דִּשְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֲבָל אֶחָד בִּרְשׁוּת וְאֶחָד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת דְּבִרְשׁוּת פָּטוּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת חַיָּיב.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואזדו לטעמיהו דאמר רבא ואיתמא רב פפא שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבין – אפילו בלא כונה, דאיבעי לאסוקי אדעתיה ומימר, כי היכי דאת עילת שלא ברשות – אחרינא נמי עייל. 1{הזיקו זה בזה פטורין – דלא מצי למימר חד לחבריה מאי בעית הכא, דהא תרווייהו כי הדדי נינהו}. טעמא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הא אחד ברשות ואחד שלא ברשות, הזיק ברשות לשלא ברשות פטור – ודוקא בדלא ידע ביה והוזק. (ברשות בשלא ברשות) [שלא ברשות לברשות]2 – חייב, ולא אמרינן כיון דבן דעת הוא איבעי ליה עיוני ומיזל, דכיון דכי ארחיה קא מסגי ורשותו הוא – פטור. ואי קשיא לך, שניהם ברשות והזיקו זה את זה אמאי חייבין אפילו בשלא בכונה, והא שניהם רצין ברשות הרבים, דשניהם ברשות3, וקתני פטורין משום דבשלא בכונה הוה? לא היא, התם רשות הרבים היא, ודרך הליכתם הזיקו ופגעו זה בזה, וכל אחד ואחד הביא עצמו בנזק, וכן זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, כל אחד ואחד הביא עצמו בנזק שלא בכונה, לפיכך פטור אף על פי שזה מזיק וזה ניזק, וכן אני אומר בשניהם ברשות או שלא ברשות, אם פגעו זה בזה דרך הליכתן שלא בכונה – שהן פטורין, אבל הכא לאו דרך הליכתן הזיקו ולא זה את זה בבת אחת קאמר, אלא או זה הזיק את זה או זה הזיק את זה, והיכי דמי? אחד שוכב בחצר ואחד דורס עליו והזיקו, דהא ודאי כיון דאית ליה רשותא למיקם התם או שוכב או יושב, האי איבעי ליה עיוני ומיזל. וראיתי בזה תירוץ אחר ואינו כלום. אמר רבא לא שנו אלא בשעת נפילה – שעכרן בשעת נפילה, אבל לאחר נפילה פטור, דכיון דלבתר דנא4 הזיק – הוה ליה בור וכו׳. אלא, אי איתמר הכי איתמר, לא שנו אלא שהבאיש מגופו – או שעכרן או שנבקע כריסו ונתלכלכו המים, ואפילו לאחר נפילה לדעת רב. אבל הבאיש מריחו פטור, דגרמא בעלמא הוא. ואמאי הא תם הוא? אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות – וחזא ירקא ונפל, ומועד שלא בכונה משלם כפר. שמואל אמר הא מני ר׳ יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כפר – קשיא לן הכא, דבפרק שור שנגח ד׳ וה׳ בענין שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם ומת פטור, אמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר, ואקשי׳ עלה, והא תם הוא? ושני שמואל התם במועד להתחכך וכול׳, ורב אוקמא לההיא בתם, ופטור לגמרי. הפיכי מטרתא למה לי? מאי טעמא לא מוקים לה רב לההיא במועד כי הכא ונימא חייב בכופר? ושמואל, מאי טעמא לא מוקים לה בתם כי הכא ור׳ יוסי הגלילי היא? ועוד, מאי דוחקיה דשמואל דאמר התם חייב בכפר ובמועד, לוקמה בתם ופטור לגמרי? ושמואל, מאי טעמא מוקים לה הכא בתם ור׳ יוסי הגלילי, לוקמה במועד כי התם וכוליה כפר? וחזינא בה פרוקא דלא דייק, ומשום הכי לא כתיבנא ליה. והכי מתרצינא לה, דרב אזיל בין הכא בין התם בתר לישנא דמתניתין {ושמואל אזיל בתר סוגיא דמתניתין. רב אזיל בתר לישנא דמתניתין}5, התם קתני פטור ומשמע ליה פטור לגמרי – ומשום הכי מוקים לה בתם, והכא דקתני משלם את הכפר ומשמע נמי כפר שלם – מוקים לה במועד. ושמואל אזיל בתר סוגיא דמתניתין, התם דקאי במועד, כדקתני לעיל מינה: נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים – דאילו בתם נקי מדמי עבד הוא – מוקים לה לההיא במועד, והכא דקאי בתם, כדקתני רישא שור שנגח את הפרה משלם חצי נזק לפרה, מוקים לה להאיך בתם6. ת״ר כנוס שורך ושמרו, הזיק חייב, הוזק פטור. כנוס שורך ואני אשמרנו, הוזק חייב הזיק פטור. הא גופא קשיא אמרת וכו׳ – טעמא דאמר לו שמרו הוא דחייב בעל השור ופטור בעל (השור) [החצר]7, הא סתמא חייב בעל חצר בנזקי השור, משום דבסתמא קביל עליה נטירותא – אבל בעל השור פטור בנזקי בעל חצר, כדאמרינן לעיל שהמפקיד אינו מקבל עליו שמירת כליו של נפקד, מפני שברשות שמירת שורו קבל עליו, ואפילו חנק8 את עצמו. אימא סופא וכו׳, טעמא דאמר ליה ואני אשמרנו, הא סתמא חייב בעל השור ופטור בעל חצר – האי דוקיא בנזקי שן ורגל בלחוד היא, אבל בנזקי קרן שניהן חייבין, דחצר השותפין היא. ומסקנא מיהא בקרן היא דוקא. אתאן לרבי וכו׳, רב פפא אמר: כולה – נזק שלם קאמר, לא אמרו שמרו – אלא בסתמא, אף על גב דלא קביל עליה נטירותא, מקום מיהת אקני ליה בחצרו והויא לה חצר השותפין – ולא משלם אלא חצי נזק, ומשום נזק שלם הוא דקתני שמרו סופא, ודאי כיון דאמר ליה ואני אשמרנו – אם הזיק פטור לגמרי, ואם הוזק כוליה תורא בעי שלומי ליה, אבל בסתמא – חייב בעל חצר חצי נזק וחייב בעל השור חצי נזק, משום דהויא ליה חצר השותפין לתרויהו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 ביאור זה מופיע בשטמ״ק בשם הראב״ד. הוא חסר בכ״י לונדון 852.
2 כן בשיטמ״ק בשם הראב״ד.
3 כן בשיטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון: ״ברשותו״.
4 בכ״י לונדון: ״דנ׳א״, עם גרש לסימון ראשי תיבות.
5 כן בשיטמ״ק בשם הראב״ד, ונראה שהושמט מחמת הדומות.
6 בכ״י לונדון כתוב ״להאיך״, ומכאן דילג המעתיק עד אמצע הפירוש לדף מ״ט. ד״ה ״כאן במבכרת״, ובדף נ׳. ד״ה ״טעמא דלאולשין״ שב וכתב: ״להאיך בתם״, והמשיך את השייך לכאן.
7 כן בשיטמ״ק בשם הראב״ד.
8 בשיטמ״ק בשם ראב״ד: ״סלק״.
הערות
Gemara
Peirush